חגיגת קראמבל פודינג ופירות


עזבנו את הבית!

כן, ככה בבום.

זה לא שלא תכננו את זה, או שלא חשבנו על זה או שזה הפתיע אותנו, כן חיפשנו חודשים ארוכים דירה, והטרחנו את כל מי שהיה מוכן לשמוע שאנחנו מחפשים דירה, ודמיינו איך זה יהיה לעזוב פתאום אחרי כל כך הרבה זמן…

אבל בסוף זה כן היה בבום.

כי בסוף, לא מצאנו בית אחר לעבור אליו, והתאריך שבו היינו אמורים לעזוב הגיע, ותוך יומיים אספנו את כל מה שצברנו בארבע וחצי שנים האלו בדירה הקטנה והחמודה, ארזנו, קיפלנו ויצאנו.

לאן?

לאן?

??

להורים, כמובן!!!

טוב, לכתוב את זה – זה קל, כמובן שזה היה מרגש מאוד לארוז, לסגור, ולעזוב את כל מה שהתרגלתי אליו, להסיר את השלט החמוד שקיבלנו לחתונה מהדלת, להטמין במחסן של ההורים את כל הציוד שלנו ולהשתכן שם- עד שנמצא דירה.

אז חשבנו שזה יהיה כמה ימים, והנה עובר לו שבוע ועוד שבוע, חודש ויותר- ואנחנו עוד כאן. ההורים לא מתלוננים, אני שכחתי כבר איך עושים כמה פעולות בסיסיות כמו הדחת כלים, שטיפת רצפה ועוד כמה זוטות מעין אלו, אז למה שנרצה לעזוב?

ועוד משהו, הכי חשוב בעצם, איך אפשר להשוות את המטבח של אמא לכוך שהייתי רגילה אליו? ואיך אפשר לא להשתגע מהחלון המהמם במטבח, עם כל העציצים והנוף והאוויר, וצנצנת חמוצים שאמא שלי כובשת, ותמיד גם יש גלעין של אבוקדו שמנסה להכות שורשים. (היא בטוחה שעוד ייצא ממנו עץ מתישהו). אז החלון הזה, אני הולכת לצלם עליו כל מה שלא זז, בין אם זה קשור למוצג המצולם ובין אם לא כי זה כל כך יפה וחי ומהמם, תתכוננו.

אז אנחנו ליד החלון במטבח, וזה סתו, (למרות שלפי הלוח כבר יכל להיות עכשיו חורף), ורוב המשפחה שלי כולל אני נולדנו בסתו, אז כמחוות ימי הולדת הכנתי את הקינוח המשגע הזה.

זה התחיל שמישהו היה בשוק וקנה דגים שעליהם אספר בפוסט הבא (אמן!) ועל הדרך הביא גם אוכמניות טריות. מיד המוח שלי התחיל להיטחן: מה מכינים עם זה? לטחון? לאפות? לקשט?

לנשנש? ואז דמיינתי רפרפת כזאת רכה וקצת קופצנית עם פירות טבועים בה.. וכך נרקם לו הקינוח. הבסיס זה סוג של קראמבל פריך עם אגוזים, למעלה פודינג וניל ולקישוט פירות העונה. כמובן שאפשר להפריז עוד בקישוטים, אני מיהרתי מאוד כי זה היה יום שישי וכמעטטט שבת מהר מהר סידרתי הכל ועפתי לחלון לחטוף כמה פוזות.

יצא יפה, סך הכל.

כלומר, יצא ממש יפה

אבל הטעם…ואוו!! השילוב של הקראצ' למטה עם הרכות המענגת של הפודיג, המתוק-חמוץ מדוייק, עונג. באמת שווה שווה שווה, ולא מסובך בכלל.

מתכון לקראמבל פודינג ופירות:

קראמבל:3/4 כוס קמח

1 כוס קוואקר דק

3/4 כוס שקדים ואגוזים קצוצים

2 כפות שמן קוקוס

רבע כוס סוכר

מכניסים הכל לשקית הקפאה ומשקשקים ועושים פירורים עם הידיים, מסדרים בתבנית ואופים כ- 10 דקות עד שמזהיב.

לפודינג:

3 כוסות חלב רגיל או תחליף- שקדים, סויה וכו' (אני השתמשתי בשקדים וקוקוס)

2 כפות דבש

חצי כוס סוכר

קורט מלח

חצי כפית גרידת לימון

חצי כוס + כף קורנפלור, מהול ב-כרבע כוס מים קרים.
שמים בסיר את החלב, סוכר, דבש, מלח וגרידת לימון. מביאים לרתיחה תוך כדי בחישה. כשזה מתחיל לרתוח מוסיפים את הקורנפלור שהמסנו במים קרים תוך כדי בחישה מתמדת. התערובת אמורה להתחיל להסמיך בשלב הזה, אם זה לא קורה מספיק- תוסיפו עוד כף קורנפלור מעורבבת בכף מים. מערבבים כמה דקות ומעבירים לחלון הכי יפה להצטננות של כ-15 דקות.

שופכים את תערובת הפודינג על הקראמבל, בשלב הזה הוא אמור להיות קצת סמיך אבל לא ממש יציב. מסדרים פירות איך שואהבים, וזה יכול להיות הכל: בננות, תפוזים, תותים, פירות יער, קיווי ועוד ועוד ועוד וכמה שיותר- יותר טוב!

מכסים בניילון נצמד ושומרים במקרר. התערובת מתייצבת ומקבלת מרקם של מעדן כזה.

*אני השתמשתי בתבנית פיירקס בגודל 22 * 22, זה ממש גמיש אפשר לעשות בתבנית פאי, קצת גדול / קטן יותר לא קריטי, אפשר גם לעשות בכוסות אישיות! לדעתי זה יהיה מושלם 🙂

ואי אפשר כמובן לפספס עוד תמונה עם החלון, החמוצים, האבוקדו והנוף. אה, וגם הקרמבל

סתו- חורף בריא ויום הולדת שמח לכולם, כולל לי ! ועוד משהו, אם אתם מכירים דירה טובה עם חלון כזה שווה, מצידי חלון ומסביבו בית, בבקשה תעדכנו אותי. תודה!

קישוט סוכה של סלט כרוב סגול וסלק

חג שמח!!! מה שלומכם? מצליחים ליהנות בחג המוזר הזה?

אני בכוונה לא מתנצלת לאן נעלמתי לכל כך הרבה זמן, כי זה כבר נושא לפוסט אחר ועכשיו צריך לדבר על חג הסוכות. אז בואו נהנה בימים שנותרו לנו לחגוג בסוכה, ונספר לכם על הסוכה שלנו.

הסוכה שלנו קטנה וחמודה ועשויה מסדינים לבנים וסכך (בלי קרשים, בלי פטיש, בלי מסמר, כן נבנית מהר), אבל אין לנו קישוטי סוכה😒

נכון הכרוב פשוט מדהים מקרוב? נראה כמו מערכת של צינורות מורכבים או כמו יצירת אומנות

עדיין אין לנו ילדים שיביאו קישוטים מכוערים מהגן וקישוטים מושקעים מבית הספר, והשנה בכלל היו רק ימי לימודים בודדים אז הילדים חזרו עם חלקי- קישוטי סוכה- מזה ניצלנו.

אבל עדיין, צריך לתלות משהו על הסוכה שהופכת לבית הארעי שלנו לשבוע לפני שנחזור לבית הארעי שלנו לכל השנה.

 מוישי המעשי כמובן כן קונה כמה שרשראות נוצצות, אבל עדיין האומנית שבי חושקת בסוכה יותר מקורית.

זה היה לילה לפני החג, בשעה מאוחרת מאוד. מה דעתך שנקשט את הסוכה שלנו בגרפיטי? הפתעתי אותו עם השאלה המוזרה הזו.

"מה? איך?"

הנה, ככה, ניקח שבלונה, נכתוב בה פסוק או משפט שקשור לסוכות, ואחר כך נעשה שבלונה אחרת עם פרח או יונים או ארבעת המינים ופשוט נרסס בכל מיני צבעים. מרגע לרגע התלהבתי יותר מהרעיון המקורי של עצמי וממש לקחתי ניירות והתחלתי לצייר לי מה אני רוצה שיהיה בשבלונה, עד שלא שמתי לב לעיניים המזוגגות שתלה בי בן זוגי העייף שלא מבין מאיפה נפלתי עליו. כשכן כבר שמתי לב, חשבתי שהוא חושש מהבלגן או מהלכלוך או מהתיזמון.

אבל הוא רק שאל: מה זה שבלונה?

בקיצור, כמובן שירדנו מהרעיון שיכל לסבך אותנו על השחתת רכוש (לא בטוחה שהייתי מתאפקת מלרסס גם "מוות לקורונה" ועוד ביטויים פוליטיים מלוכלכים מסוג זה), והסתפקנו בקישוטים קנויים מקובלים.

בכל זאת, כדי לפצות על הסוכה הלא-מספיק-ססגונית שלי, אני משתדלת להגיש בה דברים יפים. הסלט הזה למשל: סלט סלק עם כרוב סגול, יפהפה, טעים טעים טעים ובריא מאוד. השילוב של הסלק המלך עם הכרוב הסגול הנסיך פשוט שמימי. כשמניחים אותו על השולחן הוא ממש נראה כמו קישוט בצבעים עזים ויפים וכשמתחילים לאכול אותו מגלים שהוא גם ידידותי לסביבה, הקישוט הזה, כי הוא מתכלה פשוט במהירות האור.

אז תכינו! כדאי לכם! לימים הספורים שנותרו או לחג שמחת תורה

ושיהיה חג שמח!

מתכון לסלט כרוב סגול עם סלק:

חצי ראש כרוב סגול או כרוב שלם – אם הוא קטן

סלק אחד

חופן אגוזים /שקדים

חמוציות

לרוטב:

שליש כוס מיץ לימון

שליש כוס שמן זית

שליש כוס סילאן / דבש

כפית חרדל

חצי כפית חמאת בוטנים

כפית מלח, מעט פלפל שחור

הוראות:

חותכים את הכרוב המנוקה לרצועות דקות (לחתוך ולנקות לבד זה אולי קצת מעצבן, אבל התוצאה הפריכה טובה בהרבה על שקית של כרוב קצוץ! בשעת הדחק כמובן אפשר להסתפק בו)

מקלפים את הסלק ומגרדים גס, בפומפיה או במעבד מזון. (האופציה השניה מצילה אתכם מידיים שיניראות כמו אחרי מרחץ דמים 😜)

מניחים את חומרי הרוטב בצנצנת או בקופסת פלסטיק אטומה, מכסים במכסה ומשקשקים. שומרים במקרר.

סמוך להגשה מערבבים את הכרוב והסלק בקערה נאה, שופכים מעל את הרוטב ומפזרים אגוזים/ שקדים וחמוציות.

מגישים ומקשטים את השולחן 🙂

חג שמח!

וסליחה.. לא התאפקתי: מוות לקורונה!

סורבה אבטיח הצגה

יש לי נטיה אובדנית כזאת להגיח לתוך חייכם בסערה ביום מהביל וכבד, לפטפט קצת על מזג האוויר הנוראי ואז להציע מתכון לא לעניין כמו חומוס עדשים. (למרות שאני עדיין חושבת שזה קליל, חלקכם חלקתם עליי) היום אתם הולכים לאהוב אותי. יאיי!!

הסיפור הוא כזה.

ביום שישי אחד נחת לי על השיש המיניאטורי שלי אבטיח בגודל של טנק מרכבה. לא הספקתי לצלם אותו לפני שהוא התפלח ל-4 רבעים מפלצתיים, אבל הוא היה ענק! והרבעים שלו ענקיים! ולא היה לי מקום בבית, שום מקום, שכל הרבעים ייכנסו בשלמות בלי שיראו דברים אחרים מסביב.

למזלו ולמזלנו זה היה אבטיח עסיסי ביותר, כך שרבע ממנו יכלנו לגמור במקום, אבל היה צורך אמיתי להשתמש בחלק ממנו למשהו אחר- לפני שיעברו הימים והוא יתקלקל לנו סתם כך.

החלטתי להכין סורבה אבטיח הצגה.

ומנין השם, אתם שואלים?

לפני כמה שבועות בשבת התארחנו אצל אחותי הגדולה והמהממת, והיה טעים ומפנק. היה איתנו עוד איזה אורח, טיפוס חיובי למדי שהפך את הארוחה לאטרקטיבית יותר- שלא לדבר על היין שהוא הביא…

אולי כן לדבר כי הוא הביא יין מעולה! ואולי בזכותו יצאו לו הכינויים הטובים על האוכל, בחינת נכנס יין יצא סוד, נכנס יין יצא כינוי יפה. היו כל מיני אבל העיקרי שבהם, ובו אנחנו הולכים להתעסק, היה על האבטיח.

אנחנו, אורחים מנומסים שכמונו- לא רצינו לבוא בידיים ריקות. לא יפה, נכון? יין זה לא הסטייל שלנו. לא הספקנו גם להכין משהו מאוד מיוחד מראש. אז מה הבאנו? אבטיח, כמובן. אף אחד לא מסרב לאבטיח בשבת בבוקר, לאחר הארוחה,  ואם כן – יש לו בעיה נפשית. או גופנית. אתם לא חושבים?בקיצור, עם אבטיח אפשר ליפול עמוק, ואפשר לעוף גבוה. לדוגמה, זה מזכיר לי שרק לפני קצת זמן נסענו לים וארזתי במסירות קופסה עם קוביות אבטיח במצב בינוני, וכשהגענו זה כבר הסריח ברמה של נבלה! פיכס 😵

אבל בשבת ההיא, זה היה אחד הטובים. התמזל מזלנו שלא סחבנו לריק. הוא היה מעולה והאורח שלנו היטיב כל כך להגדיר אחרי שהוא טעם משולש אחד: וואו! אבטיח הצגה!!! והוא חזר על זה שוב ושוב ושוב, אבטיח הצגה, אני אומר לכם! הצגה האבטיח הזה! ממש הצגה! זה לא מובן מאליו, תקשיבו!

אבטיח על הסכין! (אבל בהפוך)

אהבנו את הכינוי לאבטיח שלנו ולכן כשצילמתי את הפוסט הזה לסורבה אבטיח, ממש נכנסתי לרעיון ועשיתי הצגה שלמה עם האבטיח, עם תחפושות, נרגילה וכל העניין.

 אז גם אם התמזל מזלכם וקניתם אבטיח הצגה, ההצגה הכי טובה בעיר אפילו, כשהוא מדי גדול הוא עשוי להתקלקל. לכן כדאי להכין מחלק ממנו סורבה. ובכלל, זה כיף לפעמים לגוון. למה לא להכין סורבה אבטיח מרענן שיהיה הדרן להצגה?

ואם חלילה איתרע מזלכם ונתקעתם עם אבטיח שהוא הצגה גרועה, ואין שום הנאה לצפות בה (כלומר לאכול אותו), ונראה לכם שאכלתם אותה, אין סיבה להצטער. פשוט תחתכו לקוביות, תקפיאו, ובשעת הצורך תוציאו כמה ותטחנו עם קצת נוזלים וטיפה אלכוהול זה מטוררףףף!!!

זה ישנה לכם את כל המהלך של ההצגה של אותו היום! זה יכניס לכם זריקת אנרגיה ברגע

אבל חייבים לאכול מייד. זה מפשיר בשניות.

רכיבים :

אבטיח במשקל של כ-2 ק"ג

מיץ מלימון אחד / או חצי כוס חלב/ מיץ /נוזל כלשהו

רבע כוס סוכר/ סילאן ( עם העדפה ברורה על הסילאן)

שליש כוס יין/ליקר/ אלכוהול מכל סוג (פעם אחת ניסיתי עם יין ובשניה עם ליקר בננה, והשני היה מטורף ממש! מומלץ)

ההכנה:

חותכים את האבטיח לקוביות. עכשיו יש שתי דרכים, הדרך של החכמים והדרך של העצלנים: החכמים מקפיאים מראש את קוביות האבטיח בשקית, וכשהן קפואות, מעבירים לקערה, מוסיפים את שאר החומרים וטוחנים יחד למרקם של ברד-גלידה ומגישים מיד. זה הכי טעים ומומלץ.

העצלנים ששכחו להקפיא מראש קוביות אבטיח, יעשו כך: מניחים את קוביות האבטיח בקערה ומוסיפים את כל החומרים. טוחנים את כל המרכיבים למיץ חלק מעבירים לכלי (או טוחנים מראש בכלי שבו אתם רוצים להקפיא כדי לקצר הליכים), מקפיאים עד לשלושת רבעי קפיאה, מוציאים ומפוררים עם מזלג או טוחנים שוב ומקפיאים חזרה. אם לא הספקתם לעשות את הפעולה האחרונה והוא קפא מדי, או אם למרות זאת הסורבה יצא קפוא מידי, תעשו מה שאני עשיתי: מוציאים כחצי שעה לפני ההגשה ומפוררים קלות עם מזלג. מגישים מיד. ומתרעננים 🙂

היי, שמתם לב שהעצלנים עובדים הרבה יותר קשה?

תחשבו על זה…

עוגיות שיבולת שועל, שוקולד ואהבה

יום אחד, לפני שנים רבות, בארץ לא רחוקה,

כשהייתי בחורה צעירה

והייתי תלמידה עם תלבושת אחידה…

ראיתי בכיתה התגודדות מחשידה.

(הסיפור התחיל בחרוזים. התחלה מבטיחה חה חה 😦)

זאת היתה התגודדות אופיינית לימים ההם סביב שולחן עם אפיון גסטורונומי, התגודדות נוסח: יש כאן אוכל!

ועכשיו, נעשה הפסקה קצרה מסיפור המתח,  ברשותכם כמה מילים על תלמידים.

זה עם מה-זה מוזר תלמידים. הם צעירים, חופשיים, לא אמורות להיות להם דאגות כבדות במיוחד כמו פרנסה או ילדים, הם לא באמצע אקזיט או מרוץ לראשות הממשלה, בגדול- אחלה תקופה. אבל הם תמיד תמיד תמיד רעבים, כמו חתולי רחוב. זה ממש מחזה שכיח לשמוע זעקות כאלו בכיתה מידי פעם: למי יש אוכללל??? או, שאגה תוך כדי התמתחות: אני רעבההההה!!! 

ואז מאיזה בונקר מונפת שקית מרשרשת קטנה עם קורפלקס מצ'וקמק, אפילו לא ממותק, ותוך שניות מוקפת בעדר ידיים שנדחפות לגזול ולהתכבד מן השלל הכבד. ממש כמו חבורת עיזים שהושיטו להם זרעונים. כך זה נראה.

ולא נדבר אם חלילה מתגלה אצל מישהו חפיסת מסטיקים… תוך שניות היא ז"ל. בקיצור, בחורות ותלמידות (כנראה גם תלמידים, אני מביאה את הצד שלי) הם מוזלמנים.

תנסו להעתיק את הסיטואציה הזו לכל מקום עבודה שהוא.

האם זה היה קורה? במשרד? בחדר מורות? בחדר צוות? שמישהו יוציא את ה-חתיכת עוגה ששרדה לו משבת ויהיה מותקף? לא, אין מצב. נכון, מתכבדים בנימוס, מחמיאים, מקנאים איך רק לה יש זמן לאפות, אבל, עבדתי כבר בכמה וכמה מקומות ולא נתקלתי אף פעם בעליהום הזה.

בואו נחשוב, למה זה קורה? מורות, איפה טעיתן? התלמידות שלכן רעבות. ר ע ב ו ת. רעבות לתשומת לב. ליחס. לאהבה. הן גוועות ברעב! ממש כך! ומה קורה אחר כך בחיים האמיתיים, האם כולם הופכים שבעים?

אז ככה, בגיל הנעורים הרעב מתעורר. ובוער. והוא לא מוזן בכל השנים הכי קריטיות תלמידות ולתמידים מושיטים את ידיהם בתחינה ל"אוכל", אך הם לא מקבלים אותו. כשהם יוצאים מבית הספר הם למדו שלבקש אוכל זה פשוט לא עוזר. אז הם יוצאים לבית הספר של החיים, רעבים ושקטים. מדוכאים. הם לא מבקשים יותר. הם לא צועקים. הם נובלים ועובדים במשרדים משמימים, מחנכים דורות חדשים של ילדים וגם הם לא יתנו להם אהבה. כי כלי ריק לא יכול למלא כלי אחר.

וואי! איך נסחפתי! ראיתם איך זיכרון קטן הוציא ממני כזה נאום? כנראה שיש בזה משהו.

ועכשיו נמשיך בסיפור, סליחה שסטיתי.

באותו היום, ההתגודדות היתה קצת יותר מרוגשת מהרגיל. התקרבתי בחשש, ואני מגלה כמה שרידים של משהו שהוא ספק עוגיה- ספק חטיף אנרגיה מגרה ביותר. כמובן שהושטתי גם אני את ידי הרעבה, וכמובן שקיבלתי חתיכה קטנה. וטעימה מאוד!!! מאוד!!! לשם שינוי, הפעם ההתגודדות אכן היתה מוצדקת.

אלו היו עוגיות אהבה, טעימות וממלאות את הלב עד מאוד.

 כמובן שלא ויתרתי עד שקיבלתי את המתכון, ומאז, למרות שעברו שנים רבות, אני אוהבת להכין את העוגיות האלו עם שינויים קלים שלי. הן טעימות כל כך, מנחמות, ואפילו בריאות. והכי חשוב: מכינים אותן באהבה, וזה פשוט עובר לתוצר.

וזה כבר אחרי האפיה 🙂

מתכון לעוגיות שיבולת שועל, שוקולד ואהבה:

1 וחצי כוסות סוכר חום כהה דביק, או סוכר חום רגיל+ כף גדושה סילאן (זה מה שאני עושה כשאין לי את הראשון)

1/2 כוס שמן

2 ביצים

חצי כוס מים /חלב

1 כפית תמצית וניל, חצי כפית מלח

2 כוסות קמח + 1 כפית אבקת אפיה

4 כוסות שיבולת שועל (אפשר גסה או דקה או שילוב של שניהם)

1/3 כוס קקאו

1 כוס תוספות: אגוזים קצוצים / שקדים קצוצים/ קוקוס או שילוב של הכל

1/2 כוס שוקולד צ'יפס

טון אהבה

*אפשר לפזר לפני האפיה אגוזים קצוצים או שוקולד צ'יפס

הוראות:

טורפים בקערה סוכר ושמן, מוסיפים את הביצים וטורפים עוד כמה דקות לקבלת תערובת קצת קרמית. מוסיפים הכל ומערבבים. (התוספות לפי הטעם, אפשר יותר ואפשר פחות ואפשר גם להשמיט)

משטחים על תבנית תנור גדולה- הכמות הזו מילאה לי כמעט את כולה, או מסדרים כדורים בעזרת כף גלידה קפיצית.

אופים כ-15-20 דקות, בתור חיתוכיות, ו-12 בתור עוגיות. צריך לבדוק שהעוגיות יבשות מבחוץ אבל לחות בפנים.

מצננים, חותכים לריבועים ומגישים באהבה!

ואגב, כל מה שנכתב כאן היום אין לו שום קשר ליום האהבה. שום קשר, גם לא מקרי בהחלט.

חומוס עדשים

היי, איזה כיף שהגיע יום ראשון, נכון?

בואו נשים את היום הזה בצד, למרות שיש הרבה מה לדבר עליו ולתאר אותו (מיותר, בקיצור)

ונעבור לשוחח על מזג האוויר. הנושא הכי חם להיום.

איזה יום נעים, הא?

זה העונה הזו, שכל כך כיף לקום בבוקר, בייחוד ביום-ראשון, לצאת לרחוב ולנשום את האוויר. אוויר מרענן, טהור, צלול. לעצום עיניים ולהאזין לשירת הציפורים. ואז לפקוח אותן ופשוט להתחיל לרוץ, לרוץ, לרוץ ולכבוש את העולם הטרי והרענן שנגלה אלינו ביום-ראשון הזה.

זה תקופה כזאת, שלא משנה אם הלכנו ברגל או נדחסנו באוטובוס מלא אנשים נחמדים, הכל יראה חיובי יותר, והכל בזכות המסכה כמובן.

ואז, כמה טוב לחזור, מהעבודה או מהאיפה שלא היינו, מלאי כוחות וסיפוק, זרמים של מרץ עוברים בעורקים שלנו.

רגע, למה יש לי חריצים על הידית של המכסה? זה קצת מוזר, לא? איך זה הגיע לשם?

איך בא לנו עכשיו להכין ארוחה טובה, כבדה כזו, עם בישול איטי ומרגיע. משהו כמו מפרום, ממולא ומטוגן ומבושל לאחר הטיגון. או חמין. או כל ארוחה אחרת מלאה מכמה מנות בצורות שונות של אפיה, בישול ואידוי מהביל.

בעיקר בא לנו לטגן בצל. נכון? 

נכון בא לכם?

מה אתם מתסכלים עליי ככה?

אה, לא?

מה, ממש ממש לא?

אתם בטוחים? איזה מוזרים אתם…

אמרו לכם את זה פעם?

אני הראשונה? טוובב.

אוקיי. אפילו שאתם ממש מיעוט, אני מתחשבת בכם. בואו נלך על משהו קליל 10-15 דקות עבודה, ויש ארוחה בריאה וטעימה. מה אומרים? זה כבר נשמע יותר טוב?

אוף, איזה טיפוס מרצה אני.

אוקיי. אז ככה, ועכשיו ברצינות. חומוס עדשים זה הדבר היחיד שממש מתאים לכם ובא לכם להכין ולאכול היום. זה קל ומהיר להכנה, זה קל לעיכול, זה חלבון, ואם מצוותים אותו לפחמימה מכל סוג וירק זה כבר ארוחה שמכילה את כל הערכים התזונתיים הדרושים. וזה טעים!!!

זה משמעות הביטוי לתפוס אותו בסיבוב…

מתכון לחומוס מעדשים כתומות:

החומרים:

1 וחצי כוסות עדשים כתומות

3 כוסות מים לבישול

1/3 כוס טחינה גולמית, אפשר בשעת הדחק להמיר בשמן זית

1 שן שום קטנה

1/3 כוס מיץ לימון

מלח, קצת סוכר ופלפל שחור. (אפשר להוסיף שאטה גרוסה וכמון לפי הטעם)

איך מכינים?

מניחים את העדשים במסננת ושוטפים תחת זרם מים כמה דקות. אין צורך להשרות מראש! זה כל הכיף.

מעבירים את העדשים לסיר וממלאים במים, אם 3 כוסות לא מספיקות ממש לכסות את הכל ואפילו יותר, אז מוסיפים. מכסים במכסה.

מבשלים עד לרתיחה ומכבים את הגז. מחכים עוד כ-10 דקות במכסה סגור.

מסננים היטב מהמים, החומוס הזה לא צריך תוספת של מים.

מעבירים לקערה את העדשים וכל יתר החומרים וטוחנים לממרח חלק. ניתן להוסיף טחינה ליתר סמיכות, בכל אופן זה יתייצב יותר בהמשך.

ואם ממש מתעקשים לטגן היום, אפשר להגיש עם פטריות מוקפצות כמו שאני עשיתי וזה משדרג פלאים!

בכל אופן, היה לי ממש נעים לפטפט איתכם היום. תודה!

תרגישו בנוח, אני רגילה לדבר (כלומר לכתוב) לעצמי ; )

דג "סיני" מוקפץ

יש לי חברה, שאני לא אציין את שמה כי אולי זה אבק לשון הרע וזה לא מדבר אליכם, שתמיד שאני אדבר איתה- היא תהיה באמצע לאכול דגים. אולי לא תמיד דגים אבל תמיד משהו מגרה. לרוב דגים. לרוב ברוטב סיני.

וזה תמיד כשאני מורעבת ובא לי משהו טוב. בעצם – זה גם תמיד, ותמיד זה בא עם תיאורים עסיסיים על הרוטב הסיני של הדג, על הסיר הענק שאבא שלה מכין וזה מספיק לנצח.

וכל פעם שמישהו מרגיש רעב או עצוב או בודד או זה סתם געגועים לדג, הוא פותח את הסיר ולוקח חתיכה באלגנטיות, אוכל ומתמלא בסיפוק ורגשות חיוביים, והכי חשוב- הסיר נותר מלא.

זה סוג של קסם כזה. לא תופסת איך זה עובד. אבל זה אמיתי. ככה זה נראה

לדוגמה, אנחנו מדברות ביום ב'.

אני: היי #$%;?, מה את אוכלת עכשיו?

-דג טעיים שאבא שלי הכין. ברוטב סיני עם ירקות משהו עסיסי.

אני: אוף איזה כיף לך. בא לי גם.

והשיחה נמשכת בלה בלה בלה בלה

למחרת, אני: היי %$#;?, מה קורה? אני רעבה.. 

-יוו, בדיוק אני באמצע לאכול דג טעייים ברוטב סיני עם ירקות!

אני: אבל אכלת אותו אתמול?

-נכון, ונשאר! מלא!

נחסוך לכם את יום רביעי ונעבור דוך לחמישי ערב, זמן כזה שתמיד צריך אוכל.

אני: היי #$%;?!, את כאן? 

-כן, אני בדיוק אוכלת.. נחשי?

אני: דג סיני טעים עם ירקות משהו טעים שהכנתם לפני שנות דור וזה תמיד קיים! אני לא מאמינה לך!

ולהוכחה, אני מקבלת תמונה של התבנית או הסיר האלמותי הזה:

אז מה יש לי לומר? תמונה אחת שווה הרבה מילים.

הגיע צהרים אחד. תהיתי מה להכין. הפעם, במקום להיות לוזרית ולקרוא את התיאורים שמחסירים לי פעימה ותמונות שגורמות לי לנידודי שינה, אני מכינה בעצמי דג מוקפץ! שייקפצו לי כל העולם, לי יהיה בבית. דג. מוקפץ. ברוטב סיני. וכך עשיתי.

מה זה רוטב סיני? זה משהו שחור. כמובן. עם שומשום. כמובן.

טוב, כמובן שביקשתי מתכון וכמובן שקיבלתי אותו מפורט עם תמונות כמו שאני אוהבת (תודה! ) אבל הוא הכיל כל מיני דברים בשפה זרה: טריאקי, סויה, צ'ילי ועוד מילים מוזרות כאלו שאני לא מבינה…

אז התבססתי על העיקרון ואת היתר חירטטתי כהרגלי. זה יהיה דג- כאן אין מקום להרבה סטיות. מוקפץ- כי אני אקפיץ אותו, סיני- כי הוא מיוצר בסין. כלומר מיובא מסין. אף אחד לא יכול לייצר דג. האריזה שלו ודאי מיוצרת בסין. את זה אני אומרת מידיעה. ליתר אמינות אני אשים לו ברוטב משהו כהה, וגם שומשום. (לכן קוראים לזה סיני, כי זה עם שומשום וסינים אוכלים שומשום- לא? אה, לא הם אוכלים אורז… אז זה נקרא כך בגלל האורז כי מגישים את המנה הזאת על אורז, לא חשוב)

זה באמת יצא טעים בטירוף! באמת! ועוד עם דג פושט כמו מושט!

אבל.. נגמר. לחלוטין. תוך כמה דקות וזהו.

ומה עם מחר? 🙄טיפשה שכמותך. שני אנשים. שני דגים. חשבון לוגי פשוט. לכמה זמן בדיוק חשבת שיספיק??? לשנתיים?

זהו, יש לי בעיה. אני לא יודעת להכין כמויות. אני מבשלת בכמות של בית בובות. נכון שאנחנו רק שניים, אבל אני אוכלת בשביל כמה! ומחר גם יום! ומחר, שוב ילעגו לי המילים מהמסך: דג טעיים מוקפץ ברוטב סיני…

לפחות בדבר אחד נוחמתי. אני יודעת להכין את זה. אמנם זה שונה מהמקור, אבל משגע. ובלי רטבים מוכנים קנויים. 

אולי תכינו לשבת? זה ממש טוב! גם לכאלו שלא אוהבים מושט!!!

אפשר להגיש את זה על אורז, או עם אטריות אורז או נודלס… או בלי כלום וזה באמת כל כך טעים.

נ.ב. כדי לנקות את שמה של החברה, גילוי נאות: אז זאת הסיבה שאפשר לאכול את אותו תבשיל שבוע. פשוט לוקחים כל פעם כמות כזאת:

באמת! ככה היא אוכלת כל פעם!

אז מי בית בובות, אני או היא?

מתכון לדג מוקפץ עם ירקות: (כמות ל-2 אפשר ורצוי להגדיל)

2 מנות דג מכל סוג שהוא (מושט, טונה, סלמון) (הטונה תצטרך עוד כמה דקות בישול)

ירקות חתוכים למקלות בכמות של כ-2 כוסות, אפשר יותר:

בצל, גזר, פלפל בצבעים שונים, נבטים, שעועית, פטריות וכו'

שן שום פרוסה

לרוטב:

2 כפות גדושות סילאן

1 שן שום כתושה

2 כפות שמן זית

מיץ מחצי לימון

1 כף פטרוזיליה/ כוסברה קצוצה

1 כף גדושה קורנפלור

3 כפות מים

תבלינים: מלח, פלפל שחור, פלפל שאטה- צ'ילי גרוס ועוד מה שאתם אוהבים.

שוטפים את הדגים ומשרים אותם כחצי שעה במיץ לימון ומלח. חותכים את הדגים לחתיכות די גדולות, נניח כל מושט ל-4 או 6, מערבבים את רכיבי הרוטב ומשרים את הדג במשרה.

בינתיים מקפיצים את הבצל, תחילה ללא שמן בסיר עם מכסה ולאחר שמתחיל להיעשות שקוף מוסיפים ככף שמן, מערבבים וממשיכים עוד דקה לטגן. מוסיפים את השום ומיד לאחר מכן את הירקות. מקפיצים ומערבבים כמה דקות. עכשיו זה תלוי כמה אתם אוהבים את הירקות רכים- אם רוצים ממש מבושל אפשר לכסות במכסה ולתת להם להתאדות קצת באדים של עצמם.

עכשיו עושים מקום לדג- מזיזים את כל הירקות הצידה ומניחים בזהירות את חתיכות הדג שהושרו ברוטב על הסיר. צורבים כמה דקות מכל צד.

בקערה שהשרינו את הדגים נשאר קצת רוטב- אנחנו צריכים אותו, ואפילו מומלץ להגדיל אותו:

נוסיף שוב מעט סילאן, שמ"ז ולימון, רבע כוס מים וכף גדושה שומשום! (סוף סוף, תודו שנרגעתם)

מערבבים בעדינות את תכולת הסיר, בודקים שהדג עשוי- הוא צריך ממש כמה דקות בודדות מכל צד. שופכים את יתרת הרוטב, מביאים לרתיחה ומכבים מיד.

זהו, מוכן! עכשיו זה רגע האמת. מגישים מעל אורז או בשילוב עם אטריות ומרגישים במסעדה סינית .

עוגת מוס המילים האסורות

יש שתי מילים שאסור לומר אצלי בבית. אסור לאף אחד לומר לי את כל אחד מהם בנפרד ולא את הצירוף שלהם יחד.

לא, לא המילה קורונה, ולא סגר לא מסכה ולא אחוזי הידבקות. לא בכלל שום דבר שקשור לזה. מדובר במילים שוקולד ושמנת

אופס.. אמרתי את זה רק כדי שתבינו על מה מדובר. אני לא מתכוונת עכשיו להתחיל לחזור על צמד המילים האלה בסדר זה או אחר כדי להסביר את כל התהליך המורכב שעבר עליי עם עוגת המוס הזו. אל תאמרו לי שוקולד ולא שמנת! אני לא מרשה, ואני אוכפת את הכלל הזה באלימות רבה. אתם שואלים למה הנידוי המוחלט הזה ומה העצבים? אוה, טוב ששאלתם. יש לי הרבה מה לשפוך על צמד הייצורים הבוגדניים האלו שוקולד ושמנת, וזאת פעם אחרונה בהחלט שנקרא להם כך,

כי מעכשיו נקרא לשוקולד חום-חום ולשמנת כלה.

זה התחיל בכך שראיתי איזה מתכון של טארט הורס עם מלא שוקול- אמ.. חוםחום וכלה, ובפנים היה כאלו כמו חצאי עיגולים של חום חום לבן (חחח איזה מצחיק לקרוא לשוקולד לבן חום חום לבן) וזה נחתך מהמם והיה מגרה ואני החלטתי להכין משהו עם הכיפות החתיכות האלו. פחות התאים לי טארט, אז התלבטתי קשות בין עוגת מוס או מוס, ועם בסיס פריך או ספוגי או בכלל בלי בסיס. בסוף החלטתי להכין בסיס בראוניז פאדג'י עסיסי, מעליו לבבות טראפלס לבנים, ואת הכל קוברת שכבה נדיבה של מוס עשיר. אולי יהיה גנאש למעלה לציפוי. נכון נשמע מהמם?

בעצם אולי הסיפור מתחיל בזה ששבוע שעבר חגגו את יום החום חום הלאומי? טוב, ברור שהם קראו לו יום השוקו-ממ הלאומי, אבל אז ההנחיות החדשות עדיין לא פורסמו ונאכפו. ועוד פרט, אחרון, חשוב מאוד: תכננתי להקדיש את העוגה ליום הולדת של אבא שלי (למה זה קשור? חכו לסוף). בקיצור, החלטתי שזה הזמן להגשים את כל חלומותיי החומ-חומיים ולעשות משהו עם המון חום חום וכלות.

התחלתי בעליזות עם המסת החום-חום הלבן לצורך הכנת טראפלס לבנים. הרתחתי כלה. שפכתי על הקוביות המומסות. ערבבתי. הכל נראה טוב ומבטיח. מכיוון שלא זכור לי מתי הכנתי בשנים האחרונות טראפלס שעשויים רק משוקולד ושמנת חום חום וכלה ולא מתמרים וטחינה וכו' אז זה שהתערובת יצאה קצת נוזלית לא הדליקה לי נורת אזהרה. יצקתי בהתרגשות לתוך תבנית הלבבות ושיגרתי למקרר להתייצבות.

כמה נאיבית בחורה אחת יכולה להיות.

באווירה חיובית זו פניתי להכנת הבראוניז.

בראוניז לא אמור להיות סיפור, ממיסים שוב חום חום, הפעם מריר וחלבי יחד עם חמאה.

מאחדים עם שאר החומרים ואופים אפיה קצרה. אז איך איך למען השם אחרי 9 דקות יצא לי משטח עגול ויבשושי של עוגה כושית חיוורת??? איפה הפאדג⁦' איפה?!

בינתיים עברה כמות של זמן, אני בודקת את הלבבות במקרר והם עדיין רכים מאוד! ממש כמו לב חי ופועם. בעצם, אף פעם לא נגעתי בלב חי אבל נראה לי שזה רך. העברתי למקפיא. והתחלתי לבדוק כל חצי שעה. רך. רך. רך. רך.

ונהיה מאוחר מאוד, והבנתי שהרכבת העוגה תידחה למחר.. אפילו שכבר יהיה יום אחרי יום החום-חום הבינלאומי. לא נורא. הלכתי לישון ובבוקר הדבר הראשון שעשיתי זה לנסות למשש את הדופק בלב שמבקפיא…

רך!!! כמו חמאה שעמדה חצי שעה בחוץ! ביום חמים! מה נסגר??? הבנתי שזה לא יתקשה יותר. ושזה בלתי הפיך. לבבות לא יהיו.

אבל אל לנו לומר נואש. החלטתי לחלץ איכשהו את הלבבות הרכים מהתבנית, לגלגל ידנית לכדורים ולסדר אותם על הבסיס. לא נורא, יהיו כדורים ולא לבבות.

התחלתי לחלץ את המסה שדבקה בתבנית הלבבות ולא היתה מוכנה להיפרד ממנה. המרקם נהיה כמו טופי רך מסטיקי. גלגלתי בזהירות כדורים והנחתי על נייר בשורות.

אופס. טעות! הייתי צריכה לכדרר ולזרוק ישר על העוגה. הטראפלס מתברר כחומר רכרוכי שבטמפרטורת החדר פשוט ממשיך להתנמס ולדבוק בכל מה שנוגע בו, הפעם בנייר. עבודה כפולה לחלץ מהנייר ולסדר על בסיס העוגה ורואים שזה כמו מסטיק לעוס.

לא, היד שלי לא כתומה-אדומה. זה התאורה. (או אולי מרוב עצבים?)

עכשיו נשאר לעשות פעולה מאוד מקורית של המסת חום חום עם כלה לצורך הכנת המוס.

הקצפתי את יתרת הכלות לקצפת כלתית ענוגה. איחדתי עם החום חום שהצטנן. שפכתי מהר מעל עיגולי המסטיק.

ובגלל שלא הייתי מאושרת יותר מהתוצאה, הוחלט לצפות בגנאש. הגיע הזמן לעשות משהו שלא עשיתי המון זמן: המסתי חוםחום עם כלה!

התמונה הזו מוכרת רק לי? 🙊 עשיתי את הפעולה הזו כל כך הרבה פעמים שאני כבר לא בטוחה בעצמי…

האמת, שבשלב הזה כבר ממש לא היתה לי סבלנות. הבנתי כבר בשלב הגלגול שנכנסתי להרפתקה שלא ממש קשורה אליי. אז מה הפלא שעשיתי את הטעות הפטאלית ושפכתי מיד את הגנאש החם על הקצפת?

תוך כדי מעשה אני קולטת שזה שטות גמורה שתגמור לי את הקצפת ותקבור אותה, אז לטשטש ראיות קישקשתי את זה כמו שיש ולא ציפוי אחיד. דווקא יצא אומנותי. תוך כדי קשקוש, בעודי מותשת מכמויות הסוכר שטעמתי בדרך, הנה אמא מתקשרת: את חייבת לראות את העוגה ששלחו לאבא ליום הולדת… זה בעצם היה הקש ששבר את גב השוקוליטרית שבי. עוגת גלידה מטורפת בשלוש קומות.

(איך אומרים שוקולייטרית לפי התקנות החדשות? חומיינית? לא מצלצל טוב:( )

בקיצור, מה אני אומרת. את העוגת מוס הזו לא שלחתי לאבא. היה קשה לי להסתכל עליה בכלל יומיים תמימים. (שקר, לא היה קשה, פשוט לא היית בבית) נכון נכון, בכל אופן. הייתי צריכה קצת שקט ממנה ולהירגע מכמויות החום חום והכלות שהשתמשתי בבת אחת, ואז פניתי להשוויץ בתוצר

האמת? יצא יפה בסוף.

וגם טעים

ובעצם, בגדול מה שרציתי שייצא (פחות או יותר)

אם מתעלמים מהעובדה שהבסיס יבש ועיגולי הטראפלס לא יציבים בעליל והגנאש נמס לו לתוך המוס.

אבל אנחנו מתעלמים מזה.

נכון?

בכל אופן, אני למדתי מזה שאת העוגות השוות האלו כדאי לקנות מידי פעם, בכמויות קטנות, ולתת למישהו אחר להזיע בשבילי- מישהו שלמד קונדיטוריה.

אני אמשיך לעשות את מה שאני טובה בו. אוכל פשוט וטעים. 😊

מתכון? מישהו? רוצה?

היי! ונכון שהיה היום יום-ראשון-המבאס?

אז גמרתי לכם אותו!

עוגה מספרית עם מלח גס

ציטוט הודעה*: "היי תמי, זה בסדר שנביא עוגה וקצפת וממתקים ואת תקשטי אותה"? 
אני:  בטח!!! בכיףף!!

-כן אבל אנחנו רוצים שתעשי את זה כזה נורמלי של ילדים בלי קוואקר וטחינה ובטטה וכל מה שאת בדרך כלל דוחפת לכל מקום

אני: אוקיי אתם מביאים את הממתקים…חופשי! סוף ציטוט

*הציטוט ערוך

וכך נפתחה חגיגת הבת מצווה הקורונאית של הדס אחיינתי המהממת. זה היה מהיר וספונטני ומהרגע להרגע, אבל הילדה היפה הזו לא צריכה הרבה. היא בעצמה עוגה מושלמת! וכל היתר סתם תוספת… תגידו אתם?

קיבלתי עוגת ספוג גדולה ועסיסית, מלאא קצפת של שמנת מתוקה ושוקולדים וגליליות ועוגיות, כל הדברים האלו של הילדים. (בעצם רוב, כי לא היה שם ג'לים וחמצוצים וביסלי ובמבה)… (איזה מזל!)

אז זה היה יום שישי אחרי צהרים יותר קרוב לערב והיה צריך לעבוד מהר. (אולי כך הייתי צריכה לפתוח את הפוסט הזה? לייצר מתח? היה זה יום שישי לעת ערב…)

לא משנה.

לא היה לי זמן לארגן שבלונה של מספר אז השתמשתי בלורד האכיל (וואו!) שיש לי וציירתי כמה סקיצות של12 עד שהיה נראה בסדר. כן, אין לי שום בעיה עם זה שיש כמה פסים וזה לא מאה אחוז ישר, לא למדתי שרטוט אדריכלי וזה בסדר גמור.

מצליחים לראות את החפירות הארכיאולוגיות בצורת 12?

חתכתי וחילצתי את המספרים בזהירות, יואו זה ממש קטע מלחיץ! אבל לא התפרק לי בידיים!

עכשיו צריך לחתוך באמצע כי עוגה גבוהה בלי סנדוויץ באמצע זה סתם משעמם. הופתעתי כמה קל היה לחתוך את זה עם סכין ככה פשוט לרוחב על שנהיה לי כפול מכל מספר

היה בים // לא היה בים

מרחתי חלק מהקצפת על החצי הראשון של ה12. (זה שהיה בים והשתזף יפה) כאן החיים עוד קלים, אפשר למרוח עם כף איך שרוצים! לא חייבים לזלף!

אני יודעת, אני יודעת שעוגת מספר אמיתית מזולפת עיגולים עיגולים בכל קומה בין שכבות בצק השקדים והחמאה האשכנזי הזחוח שלה, אבל זה ממש לא עוגת מספר שחצנית רגילה! זאת עוגת ספוג או עוגת מיץ עממית שאוהבת את כולם וכולם אוהבים אותה, והיא כל כך נוחה לבריות כי היא פשוט נחתכת בקל אולי קצת פירורים וזהו, לא מאיימת עלייך בכל נשימה שעוד שניה היא מתפרקת מתפוררת אנארף. ולכן גם אפשר למרוח אותה חלק בחופשי בלי להרגיש לא נעים ממנה. וואי נסחפתי? 🤭 פשוט הבצק פריך הזה… אוף איתו.

בקיצור, מרחתי ומעל זה הנחתי את 12השני (זה שלא היה בים, נשאר חיוור).

עכשיו כן מומלץ להשקיע כי אין עוד קומה שהולכת לקבור את כל ההריסות תחתיה. לכן גייסתי את מזלף הקצפת המקצועי שלי שמונח עמוק בארון על כל אביזיריו פשוט כי אני לא ממש יודעת להשתמש בו..

מילאתי בקצפת. לקחתי נשימה. והתחלתי ללחוץ לחיצות קצרות ורצופות אבל לא לחוצות כדי לא להלחיץ את הקצפת (זאתי כשהיא לחוצה.. אל תדברו איתה איך שהיא עושה דווקא!)

הולך לי היום! יוצאת מסגרת שלמה של זילופי קצפת חמודים וממש לא מפוצלחים לחלוטין!!! ועשיתי עוד שורה, ומילאתי בין השורות ו-וואלה יצא באמת בסדר גמור! אפילו חמוד וחתיך ופוטוגני!

אופס לא לגמור את אוצר המילים לפני הקישוטים… טוב לא אמרתי מקצועי, אני לא אמרתי שאני מקצועית! להירגע בבקשה.

אני אוהבת את התמונה הזו 🙂

עכשיו זה הזמן להשתולל קצת:

פיזרתי את השוקולדים והעוגיות, שלמים או חצויים בנונשלנטיות בלתי מאורגנת בכוונה תחילה. בדמיוני אני מציבה על תלוליות הקצפת חצאי פרלין משובח עם עטיפתו הכסופה- צבעונית ושושני מאכל מרשימים. נכון שזה מקסים?

כן, התמונה עקומה בכוונה וכן כל אלו שבעקבותיה. פניות בנושא זה לא יתקבלו במערכת

אבל גם כך יצאה חמודה מאוד. לסיום, כדי להצדיק את זה שאני קישטתי ולא מישהו אחר, ריססתי ספריי כסוף על חלקים נבחרים מהקהל. אהה כן בטח שהוא אכיל, תרגיעו! אין לי עניין להרעיל אף אחד.

וכדי להוכיח את זה, לא יכלתי להתאפק והספתי עלים של סלרי קצת ככה לניקוי המצפון. אבל אז נזכרתי בהבטחה שלי, והסרתי.

ואז נזכרתי בעוד משהו, בעצם משהו חשוב מאוד! שיש לי קוביות של ממתק טעייים שהכנתי בפריזר. ויש עליו פיזור של אגוזים ומלח גס. וווההיי מלח גס זה טעיים על שוקולד!!! וגם על עוגיות! זה כן טעים! זה כן!! טעים! שמתי כמה חתיכות, אתם מוצאים את המלח הגס?!

מוצאים את המלח הגס, ואולי זוכים בפרס!

מבחינתי, עכשיו העוגה מושלמת. אם היא זכתה לארח מלח גס, אז זה פשוט לא משנה מה יש בה וכמה.

היא מושלמת. ממש כמו הדס.

מזל טוב, הדס!

תודה על הסבלנות, חברים!

אז מובן שאין לי ממש מתכון… כן? כי לא אני אפיתי את העוגה ולא הקצפתי את הקצפת. אלא אם ממש תרצו את המתכון של הממתק שוקולד שהפך את העוגה למושלמת. אם תרצו, בקשו ואעלה.

ועוד משהו, נכון שכבר לילה עכשיו, אבל איזה כיף שנגמר יום ראשון?

הומוס, הו, מוס!

ידעתי שזה יקרה לי.

כולם התריעו וביקשו לי להוריד את הלהבה (טוב לא ממש כולם) כי אם תכתבי ותכתבי יום אחרי יום הבלוג הזה ייסגר אחרי שבועיים.

וכמעט זה מה קרה. כמו תמיד כולם צודקים (שוב זה לא ממש כולם, יותר מדויק מישהו אחד) כתבתי וצילמתי בלהט ואז נעלמתי.

מה לעשות, כזאת אני. מונעת מדחפים ולא משכל. נעים להכיר.

אממה, ממש לא שכחתי את הבלוג. המשכתי להכין אוכל ולצלם אבל פשוט לא ישבתי לשכתב אותו.

הכל היה יכול להמשיך כך, הבלוג יוזנח, כרטיס הזיכרון יתפוצץ מתמונות של מאכלים וחלקי מאכלים וכלים וחומרי גלם, עד שהכנתי חומוס. כלומר, הרבה פעמים אני מכינה חומוס. אבל הפעם, במסגרת שיטוטי באתרי מתכונים גם באנגלית, גיליתי משהו שחוזר על עצמו: הומוס ביתי.  כן כן, הומוס. כך הם קוראים לו.

הומוס אבוקדו. הומוס עם קרקרים. הומוס ארטישוק וודקה (בחיי!) הומוס הומוס.

האמריקאים האלו, שיהיו בריאים ושמנים (כמו שהם היום), פשוט חושבים שאומרים הומוס. איזה מצחיקים?! כנראה זה בעקבות המרקם שלו.

הגיש מישהו לשולחן משהו מוסי לבנבן, מה זה? שאלו כולם, הו! מוס! ענו לעצמם. וכך חרצו את גורלו של החומוס המסכן.

הלו אמריקה, חומוס זה שלנו!!!! חומוס זה חחחחומוס. אי אפשר ככה לסרס אותו כי לא נוח לכם בפה עם הח' שלנו.  אין לכם ח'? אין לכם חומוס! אתם לא מבינים שחומוס זה לא רק ממרח מגרגירים טחונים? חומוס זה ח'יים, ח'ומוס זה ח'בר'ה, חומוס זה חומוס אליהו, שיושבים ומנגבים עם פיתות חמות ושמן זית וזה הכי ישראלי שיש. מה לכם ולחומוס שלנו? ברור שלא תצליחו לבלוע את זה, אז בדרככם הפוליטית החלקלקה פשוט השמטתם את האות שנתקעת לכם בגרון והשארתם את אותו מאכל: הומוס. הופה.. לא יילך לכם… כל סודו של החומוס תלוי בח' שלו. עם ישראל ח'י!

לכן מהר מאוד מאסתם בהומוס, לא ממש הבנתם את הקטע שלו, והלכתם על הומוס אבוקדו והומוס טונה. רילי? אתם ממש סתומים. סליחה. אין שום הצדקה לגנוב את שמו הח'תיך של החומוס לכיוון ממרח אבוקדו שלכם. אוהבים ממרח אבוקדו? סבבה שייערב לכם. אל תערבו אותו בחומוס שלנו.

מה דעתכם על.. מוסמוס? הרבה יותר זורם עם המבטא שלכם!

בכל אופן, לי ייצא חומוס. אמיתי ואסלי. ומה עושים עם החלק השני של גרגירי החומוס? אלו שלא נועדו להפוך לממרח? תחשבו טוב טוב, מה עוד עושים מחומוס. תשובה: חומוס. תשובה ב':

לא נראה לי שבמתכון של מגילת העצמאות הישראלית יש אגוזים בפלאפל.. אבל לי זה האיר

פלאפל!!!!!!!

נכון, בפלאפל למרבה הפלא אין ח' ולכן האמריקאים אומרים אותו חופשי. ואוכלים אותו. אבל איך זה נשמע… תגידו את זה לעצמכם רגע במבטא אמריקאי: פל'אפל' (הל' עם הלשון בחוץ כזה)

איכס.

כנראה שזה טועם להם כמו שזה נשמע… כי אחרי הכל, איפה שלא תמצאו אותו בגלובוס- גם פלאפל זה מהדברים הבודדים שהם רק שלנו.

ואם אפשר לעשות אותו ככה בקלות בבית, אז למה לא?

וגם אם יש לכם כף כזאת מקצועית של פלאפל כמו שלי יש- אל תשתמשו בזה, רק אם אתם כותבים ומצלמים בלוג. כי זה ממש כואב ללחוץ עם האגודל.

בקיצור, טחנתי גרגירי חומוס מושרים ומבושלים עם פטרוזיליה, אגוזים, שום ותבלינים. יצא בלילה קצת רכה כזאת… אולי קצת מידי רכה?

סידרתי עיגולים סימטריים בתבנית (אני סידרתי סימטריים, הכף המשוכללת הזאת החליטה שיותר סטייל לא סימטרי. מי אני שאתווכח)

ואפיתי

למצולמות אין קשר לעוגיות קוואקר.

אויה!!

הצילו!

יצאו לי עוגיות!!!

: O

ריח מעולה, כדורים שהשתטחו וקיבלו מרקם מתפורר כזה של עוגיות פירורים ממכרות…

אבל היום תהיה ארוחת פלאפל. אין לאן לברוח. אם כך, בואו נעצב אותן יפה ונראה מה יקרה

טובבבב מי אומר לא להצעה שכזו?! ועוד הכל עשוי בבית! ואו!

אז נכון, זה לא ממש כדורי פלאפל. זה שטוחל'ה פלאפל. וזה מתפורר אבל טעים מאוד!

ובתוך הפיתה כשודחסים כמה שטוחים כאלו מעל ממרח חומוס ביתי זה מתמוסס ומתאחד והחומוס של הפלאפל כל כך שמח לפגוש את אחיו החומוס הטחון שרק לפני כמה שעות הם חלקו אותה שקית, נפרדו בצער ובדמעות עד לאיחוד המרגש.

אפילו הפיתה לא נשארה אדישה…

ככה בדיוק, עם עוד קצת חומוס ביתי מלמעלה:

הו, מוס!

כלומר הו, מושש!

מושלם.

מתכון לממרח חומוס:

2 כוסות חומוס מושרה לפחות לילה ומבושל עד לריכוך, או חומוס משימורים

מעט מים

כחצי כוס טחינה גולמית

שן שום אחת

מיץ מחצי לימון

מלח ופלפל, כמון- לפי הטעם

טוחנים הכל למרקם הרצוי, החומוס צריך לצאת יותר נוזלי ממה שאתם רוצים אותו כי החומוס מסמיך בהמשך.

את המתכון לעוגיות פלאפל אני לא מביאה כי זה לא באמת מוצלח, זה היה סוג של פקשוש שבסוף היה טעים אבל לא משהו שאמורים לחזור עליו 🙂

עוגיות בצק עוגיות טיפולי

מאז שאני מכירה את עצמי אני אופה עוגיות קוואקר

או עוגיות שוקולד צ'יפס

או שילוב של שניהם

כלומר אני אופה הרבה דברים אבל כולם יכולים להעיד שזה משהו שתמיד תמיד יש אצלי. ונכון שזה מקסים שיש קופסה כזאת ביתית עם עוגיות ואוכלים אותן עם תה ושולחים עם הילדים (אחרי שהם נולדים וגדלים כמובן) ללימודים?

אז דעו לכם, זה הכל אחיזת עיניים ותירוץ 

כי הסיבה האמיתית לכל העוגיות שאני אופה כל היום,

האחת והיחידה

היא

שאני אוהבת בצק עוגיות

עד לפני הרבה שנים חשבתי שיש לי איזה בעיה שאני כל כך אוהבת בצק עוגיות, ולא דיברתי על זה עם אף אחד. הסתרתי את זה ואולי אפילו התביישתי בזה. כאילו, מי אוכל בצק של דברים לא אפויים? ועוד אוהב את זה יותר מהתוצאה?

הנה הוא בא החלק הטעים… מוסיפים שוקולד צ'יפס!!! זה הופך מסתם בצק לבצק עוגיות שוקולד צ'יפס

עד שגיליתי את הגלידה של בן אנד ג'ריס בטעם וניל עם בצק עוגיות. זה היה כמו גילוי שכינה וכמו להבדיל טיפול רגשי שקילף לי כמה משכבות ההגנה שלי. 

אז זה נורמלי! זה בסדר! עוד מישהו חשב על זה! לאכול בצק עוגיות! זה לא הפרעה!

(בניגוד להפרעות אחרות שהיו לי כגון לאהוב לגעת באבק, שלזה עדיין לא מצאתי אסמכתא. בעצם מזל שלא, תחשבו על גלידה בנגיעות אבק?! אימאלה)

כמובן אדון מצפון הבריאות חייב לבאס, אז בשבילו הוספנו שיבולת שועל. יותר מידי?

מאז עבר כבר המון זמן, וקראתי אינספור הוכחות לכך שבצק עוגיות זה מאכל נפוץ וממכר עד מאוד. ויש לי המון גירסאות להכין אותו כחיקוי – בצק עוגיות מקשיו, מחמאת בוטנים, משיבולת שועל טחונה ועוד ועוד. ניסיתי הרבה פעמים. וזה טעים.

ריבוי אור! מידי בריא! להוסיף מהר שוקולד לאיזון

אבל האמת? בסופו של דבר, הבצק של העוגיות דווקא לפני שאופים אותם הוא הוא הכי טעים ומגרה. יותר מכל האלטרנטיבות. כנראה שזה לא רק הטעם של הבצק עוגיות, אלא ההרגשה הזאת שגונבים משהו שאסור… המצפון הקטן שמתגנב שאולי זה לא בריא.. זה הופך את זה לכזה נחשק.

הגזמת עם השוקולד! מהר מהר עוד שיבולת שועל

אז מה המסקנה?

 1. כל התמכרות ולו המוזרה ביותר היא רלוונטית. חייתי שנים של בדידות עד שגיליתי את בן אנד ג'ריס ובעקבותיהם את כל ההמונים חבריי לאוהדי בצק העוגיות. אז אל תתביישו! שתפו, דברו על זה, ותגלו שאתם לא לבד!

מוכן! אפשר להגיש 🙂 ואת השאריות לאפות

2. בצקים גנובים ימתקו. אז אל תנסו להמציא פיתרון לכל בעיה. לפעמים דווקא הבעיה היא הפיתרון.

מישהו רוצה לאכול בצק עוגיות נא. מהקערה שהולכת להיכנס לתנור דווקא. תקפצו. זה מה שהוא רוצה. לא להכין כמות של בצק מחמאת בוטנים לא בצק קשיו (בצקשיו:)

ולעשירות דעתי, זה גם יושב לנו על הילד הקטן שבתוכנו שרצה לאפות עם אמא ולקק מהקערה אבל לא תמיד היה לה זמן אליו… אז זה יכול להיות ממש תהליך טיפולי, כל האכילת בצק עוגיות הזו.

בקיצור, אחרי שהכנו את הבצק ונאבקנו במצפון שרצה עוד שיבולת שועל ובחוש הטעם שרצה עוד שוקולד וחוזר חלילה, אוכלים ונהנים.

עכשיו אפשר לאפות מהשאריות- עוגיות.

מכינים בצק, מסדרים עיגולים על נייר אפיה ומקפיאים את התבנית עם העוגיות (לא, לא התבלבלתי בדלת של המקפיא עם התנור, כן להקפיא לפני האפיה זה מייצב ועושה טוב)

ורק אחרי 10 דקות של קפאה אופים כ12 דקות.

נכון, זה נראה קציצות, אבל זה לא. אין מצב שהייתי אוכלת עיסה של קציצות לפני האפיה! פיכס

ויש לנו יופי של עוגיות!

אה רגע שכחנו פרט חשוב ביותר בהוראות: הכניסו את המרית, המקצף והכף לקערה

זלפו מעט חומר ניקוי כלים ומלאו במי ברז פושרים, ערבבו מעט

וזהו. לא לגעת. נתראה מחר.

נמשיך בעיסוקנו החשובים עם העוגיות והבצק והטיפול הרגשי שמאחוריהן.

נכון מגרה? זה באמת טעים!

עוגיות מבצק עוגיות טיפולי:

1 כוס סוכר חום כהה דביק או סוכר חום רגיל עם טיפה סילאן

3/4 כוס שמן

2 ביצים / או 1 ביצה גדולה

כפית תמצית וניל

חצי כפית מלח

2 כוסות קמח

1 כוס שיבולת שועל (ועוד טיפה בשביל המצפון)

חצי כוס שוקולד צ'יפס (ועוד טיפה בשביל הטעם)

כפית סודה לשתיה

הוראות:

מחממים תנור על 180 מעלות

מערבבים במטרפה סוכר ושמן

מוסיפים 2 ביצים או 1 גדולה וטורפים חזק חזק עד שנוצרת תערובת קרמית

מוסיפים הכל ומערבבים- לא יותר מידי.

מקררים קצת

ואוכלים הרבה

עושים כדורים בידיים רטובות או עם כף גלידה רטובה

מקפיאים 10 דקות

אופים כ-12 דקות, העוגיות צריכות לצאת כמעט מוכנות והן מתקשות בהמשך.

שיהיה לנו תהליך החלמת הנפש מרפא!

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל