עוגת מוס המילים האסורות

יש שתי מילים שאסור לומר אצלי בבית. אסור לאף אחד לומר לי את כל אחד מהם בנפרד ולא את הצירוף שלהם יחד.

לא, לא המילה קורונה, ולא סגר לא מסכה ולא אחוזי הידבקות. לא בכלל שום דבר שקשור לזה. מדובר במילים שוקולד ושמנת

אופס.. אמרתי את זה רק כדי שתבינו על מה מדובר. אני לא מתכוונת עכשיו להתחיל לחזור על צמד המילים האלה בסדר זה או אחר כדי להסביר את כל התהליך המורכב שעבר עליי עם עוגת המוס הזו. אל תאמרו לי שוקולד ולא שמנת! אני לא מרשה, ואני אוכפת את הכלל הזה באלימות רבה. אתם שואלים למה הנידוי המוחלט הזה ומה העצבים? אוה, טוב ששאלתם. יש לי הרבה מה לשפוך על צמד הייצורים הבוגדניים האלו שוקולד ושמנת, וזאת פעם אחרונה בהחלט שנקרא להם כך,

כי מעכשיו נקרא לשוקולד חום-חום ולשמנת כלה.

זה התחיל בכך שראיתי איזה מתכון של טארט הורס עם מלא שוקול- אמ.. חוםחום וכלה, ובפנים היה כאלו כמו חצאי עיגולים של חום חום לבן (חחח איזה מצחיק לקרוא לשוקולד לבן חום חום לבן) וזה נחתך מהמם והיה מגרה ואני החלטתי להכין משהו עם הכיפות החתיכות האלו. פחות התאים לי טארט, אז התלבטתי קשות בין עוגת מוס או מוס, ועם בסיס פריך או ספוגי או בכלל בלי בסיס. בסוף החלטתי להכין בסיס בראוניז פאדג'י עסיסי, מעליו לבבות טראפלס לבנים, ואת הכל קוברת שכבה נדיבה של מוס עשיר. אולי יהיה גנאש למעלה לציפוי. נכון נשמע מהמם?

בעצם אולי הסיפור מתחיל בזה ששבוע שעבר חגגו את יום החום חום הלאומי? טוב, ברור שהם קראו לו יום השוקו-ממ הלאומי, אבל אז ההנחיות החדשות עדיין לא פורסמו ונאכפו. ועוד פרט, אחרון, חשוב מאוד: תכננתי להקדיש את העוגה ליום הולדת של אבא שלי (למה זה קשור? חכו לסוף). בקיצור, החלטתי שזה הזמן להגשים את כל חלומותיי החומ-חומיים ולעשות משהו עם המון חום חום וכלות.

התחלתי בעליזות עם המסת החום-חום הלבן לצורך הכנת טראפלס לבנים. הרתחתי כלה. שפכתי על הקוביות המומסות. ערבבתי. הכל נראה טוב ומבטיח. מכיוון שלא זכור לי מתי הכנתי בשנים האחרונות טראפלס שעשויים רק משוקולד ושמנת חום חום וכלה ולא מתמרים וטחינה וכו' אז זה שהתערובת יצאה קצת נוזלית לא הדליקה לי נורת אזהרה. יצקתי בהתרגשות לתוך תבנית הלבבות ושיגרתי למקרר להתייצבות.

כמה נאיבית בחורה אחת יכולה להיות.

באווירה חיובית זו פניתי להכנת הבראוניז.

בראוניז לא אמור להיות סיפור, ממיסים שוב חום חום, הפעם מריר וחלבי יחד עם חמאה.

מאחדים עם שאר החומרים ואופים אפיה קצרה. אז איך איך למען השם אחרי 9 דקות יצא לי משטח עגול ויבשושי של עוגה כושית חיוורת??? איפה הפאדג⁦' איפה?!

בינתיים עברה כמות של זמן, אני בודקת את הלבבות במקרר והם עדיין רכים מאוד! ממש כמו לב חי ופועם. בעצם, אף פעם לא נגעתי בלב חי אבל נראה לי שזה רך. העברתי למקפיא. והתחלתי לבדוק כל חצי שעה. רך. רך. רך. רך.

ונהיה מאוחר מאוד, והבנתי שהרכבת העוגה תידחה למחר.. אפילו שכבר יהיה יום אחרי יום החום-חום הבינלאומי. לא נורא. הלכתי לישון ובבוקר הדבר הראשון שעשיתי זה לנסות למשש את הדופק בלב שמבקפיא…

רך!!! כמו חמאה שעמדה חצי שעה בחוץ! ביום חמים! מה נסגר??? הבנתי שזה לא יתקשה יותר. ושזה בלתי הפיך. לבבות לא יהיו.

אבל אל לנו לומר נואש. החלטתי לחלץ איכשהו את הלבבות הרכים מהתבנית, לגלגל ידנית לכדורים ולסדר אותם על הבסיס. לא נורא, יהיו כדורים ולא לבבות.

התחלתי לחלץ את המסה שדבקה בתבנית הלבבות ולא היתה מוכנה להיפרד ממנה. המרקם נהיה כמו טופי רך מסטיקי. גלגלתי בזהירות כדורים והנחתי על נייר בשורות.

אופס. טעות! הייתי צריכה לכדרר ולזרוק ישר על העוגה. הטראפלס מתברר כחומר רכרוכי שבטמפרטורת החדר פשוט ממשיך להתנמס ולדבוק בכל מה שנוגע בו, הפעם בנייר. עבודה כפולה לחלץ מהנייר ולסדר על בסיס העוגה ורואים שזה כמו מסטיק לעוס.

לא, היד שלי לא כתומה-אדומה. זה התאורה. (או אולי מרוב עצבים?)

עכשיו נשאר לעשות פעולה מאוד מקורית של המסת חום חום עם כלה לצורך הכנת המוס.

הקצפתי את יתרת הכלות לקצפת כלתית ענוגה. איחדתי עם החום חום שהצטנן. שפכתי מהר מעל עיגולי המסטיק.

ובגלל שלא הייתי מאושרת יותר מהתוצאה, הוחלט לצפות בגנאש. הגיע הזמן לעשות משהו שלא עשיתי המון זמן: המסתי חוםחום עם כלה!

התמונה הזו מוכרת רק לי? 🙊 עשיתי את הפעולה הזו כל כך הרבה פעמים שאני כבר לא בטוחה בעצמי…

האמת, שבשלב הזה כבר ממש לא היתה לי סבלנות. הבנתי כבר בשלב הגלגול שנכנסתי להרפתקה שלא ממש קשורה אליי. אז מה הפלא שעשיתי את הטעות הפטאלית ושפכתי מיד את הגנאש החם על הקצפת?

תוך כדי מעשה אני קולטת שזה שטות גמורה שתגמור לי את הקצפת ותקבור אותה, אז לטשטש ראיות קישקשתי את זה כמו שיש ולא ציפוי אחיד. דווקא יצא אומנותי. תוך כדי קשקוש, בעודי מותשת מכמויות הסוכר שטעמתי בדרך, הנה אמא מתקשרת: את חייבת לראות את העוגה ששלחו לאבא ליום הולדת… זה בעצם היה הקש ששבר את גב השוקוליטרית שבי. עוגת גלידה מטורפת בשלוש קומות.

(איך אומרים שוקולייטרית לפי התקנות החדשות? חומיינית? לא מצלצל טוב:( )

בקיצור, מה אני אומרת. את העוגת מוס הזו לא שלחתי לאבא. היה קשה לי להסתכל עליה בכלל יומיים תמימים. (שקר, לא היה קשה, פשוט לא היית בבית) נכון נכון, בכל אופן. הייתי צריכה קצת שקט ממנה ולהירגע מכמויות החום חום והכלות שהשתמשתי בבת אחת, ואז פניתי להשוויץ בתוצר

האמת? יצא יפה בסוף.

וגם טעים

ובעצם, בגדול מה שרציתי שייצא (פחות או יותר)

אם מתעלמים מהעובדה שהבסיס יבש ועיגולי הטראפלס לא יציבים בעליל והגנאש נמס לו לתוך המוס.

אבל אנחנו מתעלמים מזה.

נכון?

בכל אופן, אני למדתי מזה שאת העוגות השוות האלו כדאי לקנות מידי פעם, בכמויות קטנות, ולתת למישהו אחר להזיע בשבילי- מישהו שלמד קונדיטוריה.

אני אמשיך לעשות את מה שאני טובה בו. אוכל פשוט וטעים. 😊

מתכון? מישהו? רוצה?

היי! ונכון שהיה היום יום-ראשון-המבאס?

אז גמרתי לכם אותו!

13 תגובות בנושא “עוגת מוס המילים האסורות

  1. תמי היקרה! אכן היה יום ראשון מבאס וכל הכבוד שאת מתעלת את זה לכתיבה מעולה כל כך (ולא פונה לסמים או לשתייה…) הבלוג כרגיל מרתק ומצחיק והפעם גם נוגע ללב ומעורר חמלה.
    אולי אפשר ללמוד מזה לחזור לחום לבן האיכותי (כגון תמרים ואספרגוס).

    אהבתי

  2. משוגעת אחת, מה את מתבכיינת? עוגה מהממת, הרבה יותר חתיכית מהעוגה המפוארת שניקרה לך את העיניים. יו איזה מגרה זה!!!ותודה על הפוסט, אין על הכתיבה שלך! זה היה הדבר הנכון במוצאי היום הלא נכון…

    אהבתי

  3. תמי שתמיד מתוקה כמו החום כושי הזה ויפה כמו כלה לבנה
    וביתי מוסיפה :רכה כמו טראפלס.
    תמי משום מה יצאת מתוסכלת מהכלה הכושית הזאת שדוקא נראית טעימה !!
    אבל אני נהנית לראות שאת אוהבת יצירתיות והולכת על החומרים הערבים לחייך
    תשלחי לנו לטעום אין מצב שאת גומרת את זה לבד
    (בסוף לא שלחת את זה ליומהולדת)
    גילנו שאת גם צלמת טובה
    לילה טוב כושית

    אהבתי

  4. גם אני כמו כולכם חוויתי היום את יום הבטטה הבינלאומי ואם לא החומחום והכלה שלך תמי,
    ספק אם הייתי שורדת אותו,
    על כך שהצלת לי את היום הזה ברגע שאחרי האחרון ועל עוד הרבה רגעים שאת מצילה בעצם היותך ובבלוגייך המשמחים כ"כ, איחוליי!
    סורי על הטון הצוואתי אבל אל דאגה מחר כבר לא יום ראשון אולי אוסיף מחר תגובה מלבבת יותר…

    אהבתי

  5. וואו איזה מושלמת את פשוט אחת האלופות! והתמונות גם מהממות איזה שילוב כשרונות- קונדטורית, צלמת מאפרת והורסת—!

    אהבתי

  6. יאמממממממ!
    ממש מתנגדת לצנזורה של צמד המילים האהובות עלי! רק פרצי הצחוק הפרועים שעלו מכיווני ללא הפסקה במהלך קריאת הפוסט גורמים לי כנראה להעביר על מידותי ולמחול לך על הפגיעה החמורה ברגשותי.
    איחולי שתמשיכי להיות נאיבית (והטראפלס נראים טעימים על אף ולמרות הכל)

    אהבתי

  7. בשונה מכולם שנמרחו עלייך כמו חום חום ואמרו לך :
    שדווקא יצא טוב (!!)
    ויפה (בטוחים??)
    וטעים (זה נשמע כבר קצת יותר הגיוני)
    ויותר יפה מהעוגה הקנויה (נו באמת!) וכל זה..
    אני אגיד חד וחלק:
    הרסת את העוגה מיסוד עד טפחות, עשית את כל הטעויות האפשריות!
    פשוט נדהמתי איך כל שלב הרסת אותה יותר ויותר,
    כאילו מה, שפכת את הגנאש החם על הקפצת? כאילו מה חשבת??
    ואיך למען השם חשבת שהשוקלד יקפא אחרי ששמת עליו שמנת? נו טוב,

    אבל מה? כנציגת שיטת מונטיסורי אני חייבת לומר לך שעשית יופי של טעות!
    כי מטעיות לומדים! תזכרי את זה טוב!
    ובעזרת הטעויות האלו תדעי לכל החיים שגנאש רותח לא שופכים על קצפת
    וששמנת עם שוקולד לא קופאת לעולם וכו..
    ואני בטוחה שהחום חום הבא שלך יצא מושלם ביופיו כי כבר עשית עכשיו את כל הטעיות האפשריות שמהם את רק תלמדי!
    ולכן , אני מוחה בתוקף על המשפט שכתבת : (מצטטת)
    "אני אמשיך לעשות את מה שאני טובה בו. אוכל פשוט וטעים. 😊"
    פספספת פה את הפואנטה יקירתי,
    כי מה הרווחנו מכל הטעויות האלו אם לא למדנו כלום??
    לעולם לא נהיה טובים יותר אילולא טעינו.

    Liked by 1 person

    1. ואו, נעמה, זה היה לפרצוף!! אני לא נפגעת, זה כל כך נכון! את לא מחדשת, אני בעצמי אמרתי שהרסתי חחח 🙂 אבל ראשית אני כמובן מסנגרת על העוגה שיצאה טעימה מאוד מאוד! לגבי כל הטעויות והמסקנה, את צודקת, ומטעויות לומדים, אבל גם לפי מונטיסורי לומדים להכיר איפה מתאים לי להשתולל ומה לא מגרש המשחקים שלי. love u

      אהבתי

  8. סורי אם זה היה ממש לפרצוף, זה לא היה המטרה, זה אולי היה חד מידי..
    מה שהתכוונתי לומר זה להסתכל לטעויות שלנו בעיניים ולומר ואללה, זה לא הלך! זה באמת נהרס!
    אבל—- זה לא נהרס לא כי אנחנו לא טובים ולא מוצלחים או לא יוצלחים (ממש לא!)
    זה נהרס כי לא הכול אנחנו יודעים ואנחנו עושים טעיות בחיים וזה בסדר! ומטעויות רק לומדים.
    ולכן אני צריכה לתקן ולומר לא איך הרסת אותה אלא איך זה נהרס לך, שימי לב הדיוק פה הוא קריטי!
    לוב יו בק! ♥

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל
%d בלוגרים אהבו את זה: