הומוס, הו, מוס!

ידעתי שזה יקרה לי.

כולם התריעו וביקשו לי להוריד את הלהבה (טוב לא ממש כולם) כי אם תכתבי ותכתבי יום אחרי יום הבלוג הזה ייסגר אחרי שבועיים.

וכמעט זה מה קרה. כמו תמיד כולם צודקים (שוב זה לא ממש כולם, יותר מדויק מישהו אחד) כתבתי וצילמתי בלהט ואז נעלמתי.

מה לעשות, כזאת אני. מונעת מדחפים ולא משכל. נעים להכיר.

אממה, ממש לא שכחתי את הבלוג. המשכתי להכין אוכל ולצלם אבל פשוט לא ישבתי לשכתב אותו.

הכל היה יכול להמשיך כך, הבלוג יוזנח, כרטיס הזיכרון יתפוצץ מתמונות של מאכלים וחלקי מאכלים וכלים וחומרי גלם, עד שהכנתי חומוס. כלומר, הרבה פעמים אני מכינה חומוס. אבל הפעם, במסגרת שיטוטי באתרי מתכונים גם באנגלית, גיליתי משהו שחוזר על עצמו: הומוס ביתי.  כן כן, הומוס. כך הם קוראים לו.

הומוס אבוקדו. הומוס עם קרקרים. הומוס ארטישוק וודקה (בחיי!) הומוס הומוס.

האמריקאים האלו, שיהיו בריאים ושמנים (כמו שהם היום), פשוט חושבים שאומרים הומוס. איזה מצחיקים?! כנראה זה בעקבות המרקם שלו.

הגיש מישהו לשולחן משהו מוסי לבנבן, מה זה? שאלו כולם, הו! מוס! ענו לעצמם. וכך חרצו את גורלו של החומוס המסכן.

הלו אמריקה, חומוס זה שלנו!!!! חומוס זה חחחחומוס. אי אפשר ככה לסרס אותו כי לא נוח לכם בפה עם הח' שלנו.  אין לכם ח'? אין לכם חומוס! אתם לא מבינים שחומוס זה לא רק ממרח מגרגירים טחונים? חומוס זה ח'יים, ח'ומוס זה ח'בר'ה, חומוס זה חומוס אליהו, שיושבים ומנגבים עם פיתות חמות ושמן זית וזה הכי ישראלי שיש. מה לכם ולחומוס שלנו? ברור שלא תצליחו לבלוע את זה, אז בדרככם הפוליטית החלקלקה פשוט השמטתם את האות שנתקעת לכם בגרון והשארתם את אותו מאכל: הומוס. הופה.. לא יילך לכם… כל סודו של החומוס תלוי בח' שלו. עם ישראל ח'י!

לכן מהר מאוד מאסתם בהומוס, לא ממש הבנתם את הקטע שלו, והלכתם על הומוס אבוקדו והומוס טונה. רילי? אתם ממש סתומים. סליחה. אין שום הצדקה לגנוב את שמו הח'תיך של החומוס לכיוון ממרח אבוקדו שלכם. אוהבים ממרח אבוקדו? סבבה שייערב לכם. אל תערבו אותו בחומוס שלנו.

מה דעתכם על.. מוסמוס? הרבה יותר זורם עם המבטא שלכם!

בכל אופן, לי ייצא חומוס. אמיתי ואסלי. ומה עושים עם החלק השני של גרגירי החומוס? אלו שלא נועדו להפוך לממרח? תחשבו טוב טוב, מה עוד עושים מחומוס. תשובה: חומוס. תשובה ב':

לא נראה לי שבמתכון של מגילת העצמאות הישראלית יש אגוזים בפלאפל.. אבל לי זה האיר

פלאפל!!!!!!!

נכון, בפלאפל למרבה הפלא אין ח' ולכן האמריקאים אומרים אותו חופשי. ואוכלים אותו. אבל איך זה נשמע… תגידו את זה לעצמכם רגע במבטא אמריקאי: פל'אפל' (הל' עם הלשון בחוץ כזה)

איכס.

כנראה שזה טועם להם כמו שזה נשמע… כי אחרי הכל, איפה שלא תמצאו אותו בגלובוס- גם פלאפל זה מהדברים הבודדים שהם רק שלנו.

ואם אפשר לעשות אותו ככה בקלות בבית, אז למה לא?

וגם אם יש לכם כף כזאת מקצועית של פלאפל כמו שלי יש- אל תשתמשו בזה, רק אם אתם כותבים ומצלמים בלוג. כי זה ממש כואב ללחוץ עם האגודל.

בקיצור, טחנתי גרגירי חומוס מושרים ומבושלים עם פטרוזיליה, אגוזים, שום ותבלינים. יצא בלילה קצת רכה כזאת… אולי קצת מידי רכה?

סידרתי עיגולים סימטריים בתבנית (אני סידרתי סימטריים, הכף המשוכללת הזאת החליטה שיותר סטייל לא סימטרי. מי אני שאתווכח)

ואפיתי

למצולמות אין קשר לעוגיות קוואקר.

אויה!!

הצילו!

יצאו לי עוגיות!!!

: O

ריח מעולה, כדורים שהשתטחו וקיבלו מרקם מתפורר כזה של עוגיות פירורים ממכרות…

אבל היום תהיה ארוחת פלאפל. אין לאן לברוח. אם כך, בואו נעצב אותן יפה ונראה מה יקרה

טובבבב מי אומר לא להצעה שכזו?! ועוד הכל עשוי בבית! ואו!

אז נכון, זה לא ממש כדורי פלאפל. זה שטוחל'ה פלאפל. וזה מתפורר אבל טעים מאוד!

ובתוך הפיתה כשודחסים כמה שטוחים כאלו מעל ממרח חומוס ביתי זה מתמוסס ומתאחד והחומוס של הפלאפל כל כך שמח לפגוש את אחיו החומוס הטחון שרק לפני כמה שעות הם חלקו אותה שקית, נפרדו בצער ובדמעות עד לאיחוד המרגש.

אפילו הפיתה לא נשארה אדישה…

ככה בדיוק, עם עוד קצת חומוס ביתי מלמעלה:

הו, מוס!

כלומר הו, מושש!

מושלם.

מתכון לממרח חומוס:

2 כוסות חומוס מושרה לפחות לילה ומבושל עד לריכוך, או חומוס משימורים

מעט מים

כחצי כוס טחינה גולמית

שן שום אחת

מיץ מחצי לימון

מלח ופלפל, כמון- לפי הטעם

טוחנים הכל למרקם הרצוי, החומוס צריך לצאת יותר נוזלי ממה שאתם רוצים אותו כי החומוס מסמיך בהמשך.

את המתכון לעוגיות פלאפל אני לא מביאה כי זה לא באמת מוצלח, זה היה סוג של פקשוש שבסוף היה טעים אבל לא משהו שאמורים לחזור עליו 🙂