מאז שאני מכירה את עצמי אני אופה עוגיות קוואקר
או עוגיות שוקולד צ'יפס
או שילוב של שניהם
כלומר אני אופה הרבה דברים אבל כולם יכולים להעיד שזה משהו שתמיד תמיד יש אצלי. ונכון שזה מקסים שיש קופסה כזאת ביתית עם עוגיות ואוכלים אותן עם תה ושולחים עם הילדים (אחרי שהם נולדים וגדלים כמובן) ללימודים?
אז דעו לכם, זה הכל אחיזת עיניים ותירוץ
כי הסיבה האמיתית לכל העוגיות שאני אופה כל היום,
האחת והיחידה
היא
שאני אוהבת בצק עוגיות
עד לפני הרבה שנים חשבתי שיש לי איזה בעיה שאני כל כך אוהבת בצק עוגיות, ולא דיברתי על זה עם אף אחד. הסתרתי את זה ואולי אפילו התביישתי בזה. כאילו, מי אוכל בצק של דברים לא אפויים? ועוד אוהב את זה יותר מהתוצאה?
עד שגיליתי את הגלידה של בן אנד ג'ריס בטעם וניל עם בצק עוגיות. זה היה כמו גילוי שכינה וכמו להבדיל טיפול רגשי שקילף לי כמה משכבות ההגנה שלי.
אז זה נורמלי! זה בסדר! עוד מישהו חשב על זה! לאכול בצק עוגיות! זה לא הפרעה!
(בניגוד להפרעות אחרות שהיו לי כגון לאהוב לגעת באבק, שלזה עדיין לא מצאתי אסמכתא. בעצם מזל שלא, תחשבו על גלידה בנגיעות אבק?! אימאלה)
מאז עבר כבר המון זמן, וקראתי אינספור הוכחות לכך שבצק עוגיות זה מאכל נפוץ וממכר עד מאוד. ויש לי המון גירסאות להכין אותו כחיקוי – בצק עוגיות מקשיו, מחמאת בוטנים, משיבולת שועל טחונה ועוד ועוד. ניסיתי הרבה פעמים. וזה טעים.
אבל האמת? בסופו של דבר, הבצק של העוגיות דווקא לפני שאופים אותם הוא הוא הכי טעים ומגרה. יותר מכל האלטרנטיבות. כנראה שזה לא רק הטעם של הבצק עוגיות, אלא ההרגשה הזאת שגונבים משהו שאסור… המצפון הקטן שמתגנב שאולי זה לא בריא.. זה הופך את זה לכזה נחשק.
אז מה המסקנה?
1. כל התמכרות ולו המוזרה ביותר היא רלוונטית. חייתי שנים של בדידות עד שגיליתי את בן אנד ג'ריס ובעקבותיהם את כל ההמונים חבריי לאוהדי בצק העוגיות. אז אל תתביישו! שתפו, דברו על זה, ותגלו שאתם לא לבד!
2. בצקים גנובים ימתקו. אז אל תנסו להמציא פיתרון לכל בעיה. לפעמים דווקא הבעיה היא הפיתרון.
מישהו רוצה לאכול בצק עוגיות נא. מהקערה שהולכת להיכנס לתנור דווקא. תקפצו. זה מה שהוא רוצה. לא להכין כמות של בצק מחמאת בוטנים לא בצק קשיו (בצקשיו:)
ולעשירות דעתי, זה גם יושב לנו על הילד הקטן שבתוכנו שרצה לאפות עם אמא ולקק מהקערה אבל לא תמיד היה לה זמן אליו… אז זה יכול להיות ממש תהליך טיפולי, כל האכילת בצק עוגיות הזו.
בקיצור, אחרי שהכנו את הבצק ונאבקנו במצפון שרצה עוד שיבולת שועל ובחוש הטעם שרצה עוד שוקולד וחוזר חלילה, אוכלים ונהנים.
עכשיו אפשר לאפות מהשאריות- עוגיות.
מכינים בצק, מסדרים עיגולים על נייר אפיה ומקפיאים את התבנית עם העוגיות (לא, לא התבלבלתי בדלת של המקפיא עם התנור, כן להקפיא לפני האפיה זה מייצב ועושה טוב)
ורק אחרי 10 דקות של קפאה אופים כ12 דקות.
ויש לנו יופי של עוגיות!
אה רגע שכחנו פרט חשוב ביותר בהוראות: הכניסו את המרית, המקצף והכף לקערה
זלפו מעט חומר ניקוי כלים ומלאו במי ברז פושרים, ערבבו מעט
וזהו. לא לגעת. נתראה מחר.
נמשיך בעיסוקנו החשובים עם העוגיות והבצק והטיפול הרגשי שמאחוריהן.
עוגיות מבצק עוגיות טיפולי:
1 כוס סוכר חום כהה דביק או סוכר חום רגיל עם טיפה סילאן
3/4 כוס שמן
2 ביצים / או 1 ביצה גדולה
כפית תמצית וניל
חצי כפית מלח
2 כוסות קמח
1 כוס שיבולת שועל (ועוד טיפה בשביל המצפון)
חצי כוס שוקולד צ'יפס (ועוד טיפה בשביל הטעם)
כפית סודה לשתיה
הוראות:
מחממים תנור על 180 מעלות
מערבבים במטרפה סוכר ושמן
מוסיפים 2 ביצים או 1 גדולה וטורפים חזק חזק עד שנוצרת תערובת קרמית
מוסיפים הכל ומערבבים- לא יותר מידי.
מקררים קצת
ואוכלים הרבה
עושים כדורים בידיים רטובות או עם כף גלידה רטובה
מקפיאים 10 דקות
אופים כ-12 דקות, העוגיות צריכות לצאת כמעט מוכנות והן מתקשות בהמשך.
שיהיה לנו תהליך החלמת הנפש מרפא!
הבלוג של תמי 
היי זה שוב טעמן
זה שמקבל את השאריות
זה פוסט מיוחד ומצחיק בטירוף!
מחכים לפוסט הבא…
אהבתיאהבתי
תמי האלופה!
הכתיבה הזורמת שלך וזווית המבט הכיפית הופכים כל דבר לחוויה.
לקרוא את הפוסטים שלך עושה טוב על הלב.
תודה!
אהבתיאהבתי
תמי זה מטורף!
דראגאב: קראתי באזה מקום שיש כבר גלידה בטעם גז מדמיע: בהשראת ולליבוי הפגנות
אהבתיאהבתי
תודה ריפקא!
מחלקים את העוגיות האלו בהפגנות?
אהבתיאהבתי